במשך שלושים השנים האחרונות הדפיס אריאל ורדי מאות ספרים. ורדי, יליד טורינו (1929), גרפיקאי ואיש דפוס ירושלמי ותיק שהעמיד תלמידים רבים כראש מגמת הדפוס במכללת 'הדסה', רכש מכונת דפוס־בלט קטנה והקים בית מלאכה אוטרקי שבו הוא מייצר את הספרים מראשיתם ועד סופם: חותך אותיות, יוצק אותן, מסדר אותן, מדפיס, תופר וכורך.
מאות ספרים נערמים בחדר העבודה שלו, ואף ספר אינו זהה למשנהו. רובם ספרים יחידאיים (one of), ואחרים, שהודפסו מאותיות הבלט שיצק, נבדלים זה מזה בחומר הכריכה.
במהלך השנים ספריית הקונגרס בוושינגטון ואספנים מרחבי העולם רכשו מספריו.

היצירה של ורדי פועלת בכיוון ההפוך מן המקובל: עבורו הטכניקה לא נועדה לשרת את הרעיון האמנותי, אלא להיפך. ״השאלה הטכנית״ – כיצד לפתור בעיות שונות בהדפסה ולהגיע לתוצאות הטובות והיפות ביותר – היא שמניעה אותו, וה״אמנות״ היא רק פועל יוצא שלה.
בתחילת הדרך הדפיס פרקים מהתנ״ך: פרק א' של בראשית, ספר יונה, מגילת רות, פרקים מתהלים. עם הזמן הדפיס גם שירים שכתב. רוב הספרים מודפסים באות שחתך בהשראת האות הקורסיבה של דוד, סיתת ויצק. בחלוף השנים, כשלא יכול היה לדייק בסידור האותיות, עבר למכונת כתיבה ולכתב יד, והדפסי עיטורים שהדפיס על כריכות הספרים החלו להשתלט על הנייר. טכניקות דפוס של הדפסות מונופרינט שהוא מְפַתֵּחַ כל העת נקבעות במידה רבה לא ״על ידו״, אלא כתוצאה של חומריות: תמהיל הצבע, הבנזין המדלל ולחץ המכונה.

בגיל 93 אריאל ממשיך להדפיס ולאתגר את שיטות ההדפסה שלו עצמו בפתרונות ובמתיחת גבולות. בשנה האחרונה העלה על הכתב את המחשבות שמלוות אותו בתהליך היצירה. התיאור בספר הקטן והיפה הזה אינו רק תיאור פועלו של איש הדפוס המוכשר והוותיק, אלא גם שער כניסה אל שיח פנימי מפורט שמוביל ליצירה.